בעידן הפייסבוק, בו כל אחד יושב בביתו מול מקלדת ומרגיש עצמו בטוח ונינוח, רבים וטובים מסתבכים בלשונם ומוצאים עצמם בבית המשפט מתמודדים עם תביעות של עשרות או מאות אלפי שקלים.

לא נעים.

לטובת כל אלה שידם על המקלדת קלה מדי, הנה מספר עצות, וגם כמה מיתוסים שיש להפריך, ויפה שעה אחת קודם.

נעמוד, תחילה, על מספר מושגי יסוד: החוק מדבר על "פרסום לשון הרע". יש כאן שני יסודות. צריך שיהיה "פרסום", והפרסום צריך שיהיה "לשון הרע".

אז מהו "פרסום"? בהתאם לחוק, פרסום הוא בין בעל פה ובין בכתב, ויכול להיעשות גם בדרך של ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

אם, למשל, חיברת חמשיר נגד השכן שלך ושמת אותו בתיבות הדואר של השכנים, הנה לך פרסום. אם עשית תנועה מגונה, למשל, כזו המסמלת 'חסר לו בורג', גם זה פרסום. אם כתבת דבר מה בפייסבוק, בוודאי ובוודאי פרסום.

אבל חשוב שתדע, שאם הטחת במישהו "אתה פדופיל" בשיחה פרטית שביניכם, זה *לא* פרסום לשון הרע, משום שהחוק דורש שהפרסום יהיה מיועד לאדם אחר זולת הנפגע. לפחות אדם אחד אחר.

ומהי "לשון הרע"? ההגדרה בחוק ל"לשון הרע" רחבה, וזהו דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם או לעשותו מטרה לשנאה, בוז או לעג בעיני הבריות.

החוק נוקט בלשון "עלול", ולכן שימו לב, שלא תהיה הגנה למי שיטען בבית משפט שהפרסום לא גרם בפועל לביזוי האדם, משום שדי בכך שהוא עלול היה לגרום לכך, והמבחן הוא מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר.

ומה חושב האדם הסביר? השופט יחליט.

לכן, גם אין צורך להביא ראיות בבית משפט על כמה נפגעת מהפרסום. הדברים שפורסמו מדברים בעד עצמם.

ומה לגבי פרסום לשון הרע על ציבור של בני אדם? נניח למשל כי מישהו מפרסם משהו בסגנון "כל הטבעונים הם אנשים מעורערים בנפשם". האם טבעוני, שמרגיש לגמרי בריא בנפשו יכול להגיש תביעה ייצוגית בלשון הרע? ובכן, התשובה היא לא.

החוק קובע, כי פרסום לשון הרע הוא גם עבירה (עד שנת מאסר) וגם עוולה אזרחית.

אז כמה כסף ניתן לתבוע? שתי אפשרויות יש לנפגע:

האחת, להגיש תביעה ללא הוכחת נזק, ולמעשה, מרבית התביעות הן כאלה. בתביעה ללא הוכחת נזק ניתן לתבוע סכום של כ-75,000 ₪, ואם הוכחת גם כוונה לפגוע מצד המפרסם, ניתן לתבוע כפל הסכום הזה.

הסכום שייפסק במסלול הזה נתון לשיקול דעתו של השופט, אשר יקח בחשבון מספר גורמים:
כמה חמור הפרסום, כמות הפרסומים שנעשו, משך הזמן של הפרסומים, התנהלות הנתבע לאחר שקיבל התראה וכד'.

אבל שימו לב שגם ניתן לתבוע בלשון הרע עם הוכחת נזק. מתי נעשה דבר כזה?

הנה דוגמה:

נניח שזכית במכרז של העירייה לאספקת מוצרים בסכום של מיליון ש״ח, ולאחר שזכית מישהו שלח לעירייה פרסום כוזב על כך שאתה פדופיל מורשע, ובעקבות הפרסום בוטלה זכייתך במכרז. הנה לך תביעה יפה של מיליון ש״ח.

ואם פרסמתי לשון הרע? האם יש לי הגנות? התשובה היא כן.

לאחר שנקבע, כי הפרסום מהווה לשון הרע, זהו עדיין לא סוף פסוק מבחינת הנתבע, ויש לו שורה נכבדה של הגנות, עליהן נעמוד בחלקן.

אחת ההגנות שרבים טועים בה, היא שהפרסום הוא אמת. כאן נופלים הרבה מאד אנשים, כי הם חושבים שדי בכך שהפרסום אמת, כדי שזה יקנה הגנה מוחלטת מפני תביעת לשון הרע, והם שוכחים דבר מה. החוק קובע, כי כדי ליהנות מהגנת אמת בפרסום על הנתבע להוכיח לא רק שהפרסום הוא אמת, אלא גם שהיה בפרסום עניין ציבורי, וזה לא פשוט כלל ועיקר.

ניקח דוגמה.

יאיר, בהיותו בן 16 גנב את האופניים של השכן. הוא נתפס, הודה והורשע בעבירת גניבה.
היום יאיר בן 36, ופרץ סכסוך שכנים בינו לבין השכן ממול. השכן מעלה פרסום בלוח המודעות של הבנין שיאיר הוא עבריין מורשע.

האם יש כאן פרסום? בוודאי. לפרסום בלוח המודעות נחשפים כל השכנים ואורחיהם.

האם הפרסום הוא לשון הרע? בוודאי. כי פרסום שאדם בעל עבר פלילי עלול לבזותו בעיני הבריות.

אם כן, יש כאן פרסום לשון הרע. אבל האם יש כאן הגנה?

הנתבע טוען, כי הפרסום הוא אמת - והוא צודק לגמרי, אלא שזו רק המשוכה הראשונה, והוא יכשל בכך שלא יצליח להראות מהו בדיוק העניין הציבורי בפרסום הזה בנסיבות של הסכסוך שבינו לבין יאיר.

ומתי תעמוד ההגנה של אמת בפרסום? ניקח דוגמה נוספת:

יאיר הוא פדופיל מורשע ומאד מעוניין לעבוד כגנן בגן הילדים השכונתי. השכן מודיע להנהלת הגן כי יאיר הוא פדופיל מורשע, ושלא יקבלו אותו לעבודה. גם כאן בוודאי יש פרסום לשון הרע, כי מדובר בהודעה לאדם אחר על עברו הפלילי של יאיר, ופרסום אות הקלון הפלילי בוודאי עלול לבזות את יאיר. גם כאן יטען הנתבע לטענת ההגנה "אמת בפרסום", אבל הפעם הוא יצליח לעבור את המשוכה, משום שאכן הפרסום הוא אמת, אבל גם היה עניין ציבורי בפרסום (מניעת פגיעה בילדים חסרי ישע).

ועתה, לדעה מול עובדה.

ככלל, פרסום דעה חוסה תחת הגנה, שלא כמו פרסום עובדה. לעיתים ההבדלים בין דעה לעובדה לא לגמרי ברורים, ורבים וטובים נופלים כאן. למשל, אם אתה מפרסם משהו בסגנון "לדעתי, יאיר גנב", לא תסייע לך העובדה שציינת את המילה "לדעתי". לא פרסמת שום דעה. פרסמת עובדה.

לעומת זאת, אם הגעת לתערוכת ציורים, ופרסמת בפייסבוק ביקורת על התערוכה בסגנון "הציורים נראים לי כמו שהועתקו מגן הילדים של ילדתי. סתם שירבוט של קווים ללא סדר והיגיון", ברור שהפרסום עלול לבזות את הצייר, אבל זוהי ביקורת והבעת דעה אישית שחוסה תחת ההגנה. הדברים עלולים להיות מסובכים יותר, אם יתברר שבכלל מעולם לא ביקרת בתערוכה, ולא ראית את הציורים. הנה כי כן, במסווה של הבעת דעה, פרסמת לשון הרע שעלולה להביא אותך לבית המשפט. שימו לב ששימוש בסימן שאלה, לא יקנה לכם הגנה.

אם פרסמתם משהו בסגנון "האם יאיר פדופיל מורשע?" פרסמתם לשון הרע, ולא תשמע הטענה שלכם שרק תהיתם בקול רם בקשר לעברו המפוקפק של יאיר. גם מילים 'מרככות' לא תעזורנה לכם, כמו, למשל, מילת הקסם 'לכאורה'.

אז היזהרו בלשונכם, חברים.

אם בכל זאת הסתבכתם ואתם זקוקים לייצוג, דברו איתנו.

(הטקסט נלקח מדף הפייסבוק של עו"ד כשדי)